פרשת עקב – אל תדרוך עליהן


בפרשתנו ממשיך משה רבינו את התוכחות והמוסר לעם ישראל לפני פטירתו וכניסתם לארץ. ופותח בשפע העצום שיגיע בעקבות שמירת התורה – "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם... וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ... בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים..." וכו'.

חז"ל מפרשים את המילה עֵקֶב בצורה קצת אחרת, לא מלשון בעבור אלא מלשון עָקֵב שבכף הרגל. ומפרשים, שהתורה מדברת כאן על המצוות שהאדם דש בעקביו, המצוות "הקטנות והפשוטות", שאנשים לא כ"כ מייחסים להן חשיבות, אלא דורכים עליהם בדרכם אל עבר המצוות הגדולות והמשמעותיות. וכך אומר משה, שהחכמה היא לדקדק דווקא במצוות האלו שנמצאות שם למטה, תחת העקב, המצוות שהיינו חושבים שהן לא משנות שום דבר והעולם יכול להסתדר גם בלעדיהן. דווקא הן אלה שנחשבות למשהו מיוחד אצל ה' יתברך, ואולי דווקא בגלל שהן לא מקבלות "יחסי ציבור" כמו המצוות האחרות, הגדולות.

במדרש תנחומא מובא: זה שאמר הכתוב: למה אירא בימי רע, עון עקבי יסובני (תהילים מט ו). יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שנתן תורה לישראל, שיש בה שש מאות ושלש עשרה מצות, ויש בהן קלות וחמורות. ומפני שיש בהן מצות קלות שאין בני אדם משגיחין בהן אלא שמשליכין אותן תחת עקביהן, כלומר שהן קלות, לפיכך היה דוד מתיירא מיום הדין ואומר: ריבונו של עולם, איני מתיירא מן מצות החמורות שבתורה, שהן חמורות. ממה אני מתיירא? מן המצות הקלות, שמא עברתי על אחת מהן, אם עשיתי אם לא עשיתי, מפני שהייתה קלה. ואתה אמרת, הוי זהיר במצווה קלה כבמצווה חמורה. לכך אמר: למה אירא בימי רע וגו' והיה עקב תשמעון.

דוגמאות למצוות ועבירות כאלה יש הרבה, דברים שבכל יום. כגון איסור לשון הרע, שהוא איסור חמור ועושה פגם גדול בעולמות העליונים, אך גם עושה פגם אדיר כאן בעולם שלנו, בין אדם לחברו, ועל אף כל החשיבות והחומרה של העבירה הזאת אנו לפעמים מתייחסים אליה כאל דבר של מה בכך, מדברים על זה, ושומעים דברים עסיסיים על האחר, ועל כך אומר לנו משה "והיה עקב תשמעון" את המצוות האלו שבדרך כלל נרמסות בעקב.

במשנה במסכת אבות, אומר רבי יהודה הנשיא: 'והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות'. כלומר שהזהירות וההקפדה צריכה לבוא גם במצוות הקטנות והקלות, כי אין לנו באמת אומדן לדעת מהי המצווה החשובה יותר ומה פחות, ולכן יש להזהר בכולן. ודוגמא מעולה לכך יש לנו בתורה בשתי מצוות ששונות זו מזו בתכלית. מצוות כיבוד אב ואם ומצוות שילוח הקן, האחת קשה ביותר ונמשכת מתחילת ועד סוף החיים, והשניה קלה מאוד ולוקחת מספר שניות. והדבר המעניין ביותר הוא, שהתורה בדרך כלל לא אומרת מה השכר שמקבל האדם שעושה מצווה זו או אחרת, אך בשתי המצוות הללו התורה דווקא חורגת מהרגלה ומציינת את שכר המצוות, והוא – אריכות ימים, בשתיהן, אף על פי שאם היו שואלים אותנו היינו אומרים שהשכר שמגיע ממצוות כיבוד הורים הוא גדול יותר לאין ערוך ממצוות שילוח הקן. אלא שהתורה פה מלמדת אותנו שההסתכלות שלנו היא קצת מוטעית, אנחנו מסתכלים על קושי המצווה ועל המאמץ שהיא דורשת ממנו, אך בעולמות הרוחניים האומדן הוא אחר. ומאחר ואנו לא יודעים אותו, לכן אמר רבי יהודה הנשיא הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות. וזאת הדרישה של התורה מאיתנו, והיה עקב תשמעון, אלו המצוות שאדם דש בעקביו, דווקא אותם תשמרו ובהן תקפידו, שבכך אנו מראים שאנו עושים את מצוות ה' מפני שהוא ציווה ולאו דווקא מפני שזה נראה לנו חשוב וגדול. לכבוד ה' יתברך.





©2020 by Rabbi Biton - The Jewish Experience CT

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram