פרשת ויקרא - קצת ענווה בבקשה - Parashat Vayikra



נמצאים אנו בתחילתו של חומש חדש, חודש חדש ואף שנה חדשה, ככתוב: "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה".

חומש ויקרא ברובו מדבר על שלל דיני הקרבנות ופרטיהם, ודיני טומאה וטהרה, דינים אשר מרביתם לא שייכים בזמננו אשר בעוונותינו חרב בית המקדש ובטלו הקרבנות, וכולנו בחזקת טמאי מתים. הלימוד בחומש הזה מעורר בנו מעין כמיהה וסקרנות למציאות שאיננה, מציאות של קירבה לה' יתברך בביתו, מקום שבו השכינה שורה ביתר שאת.

עם כל זאת, ברצוני לדבר על משהו שנמצא עוד קודם לכן, לפני כל הציוויים והפרטים הנמצאים החומש הזה בכלל ובפרשה שלנו בפרט. על הפסוק הראשון של הפרשה.

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר".

חומש שמות הסתיים לאחר בניית המשכן עם שלל כליו, ועכשיו לאחר שנחנך המשכן קורא ה' למשה בכדי לצוות אותו על דבר הקרבנות.

מי שיסתכל על תחילת הפרשה כפי שהיא כתובה בספר התורה יגלה שם שינוי שנראה מוזר, האות א שבמילה 'ויקרא' היא קטנה משאר האותיות. וזה לא סתם, כי אם הסופר שכותב את ספר התורה יכתוב אותה בגודל רגיל כמו שאר האותיות – ספר התורה יהיה פסול!!

אז מה הסיפור של הא' הזאת?

מבאר רש"י: קריאה, לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו, שנאמר "וקרא זה אל זה", אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר: ויקר אלהים אל בלעם".

המילה ויקרא שמסמלת קריאה מה' לאדם מסויים, באה להורות על חשיבות וכבוד לאדם המדובר שזו הלשון המובאת אצל המלאכים. ואילו לנביאי הגויים הלשון היא ויקר, לשון של מקרה, ושל טומאת קרי, להמעיט מחשיבותם לעומת ישראל.

כשה' אמר למשה תכתוב בספר התורה "ויקרא ה' אל משה" הצטנע משה להרגיש שלא מגיע לו הכבוד שבמילה ויקרא, ואתה לכתוב רק ויקר, אבל ה' אמר, ואי אפשר לשנות מדבריו, כל שכן בתורה שמגלה לעם ישראל בכל הדורות את רצון ה' בעולם. לכן מהענווה שלו הוא הקטין את האות א. מצד אחד זה כתוב, אבל מצד שני זה לא כזה בולט. ובכך היה ביטוי גדול לענווה של משה רבינו ע"ה.

אנחנו נמצאים במציאות שבה הענווה נחשבת לחולשה, ובכדי להצליח זה נראה שצריך תמיד להשוויץ ולהתגאות במעלות ובהישגים שלנו. זה העולם שאליו גדלנו, בשונה מהדורות הקודמים שבהם בעלי הענווה היו מוערכים הרבה יותר, והענווה היתה נחשבת להישג ולנחלת גדולי הדור.

אך פתאום הכל השתנה! בבת אחת, בתקופה קצרה במיוחד נכפה על העולם כולו להוריד הילוך אחד או שנים ולהוריד את הראש. בשיא פריחתו של העולם, בפסגת הטכנולוגיה, בהתפתחות הגדולה של כלי התחבורה והתקשורת, כשכולם בטוחים שהם יודעים הכל ושולטים בהכל. בשיא הפריחה הזאת שלח לנו הקב"ה את בעל החיים הקטן ביותר בעולם, הבריאה הכי מזערית שעד לפני כמה עשורים לא ידעו בכלל על קיומם בכלל. ובכך השבית מערכות שלמות בעולם וגרם מבוכה לכל המומחים שעומדים נבוכים אל מול הגילוי הזה.

כך בשניות מ"אני יודע", "אנחנו עשינו ופעלנו" עבר העולם לדיבור של "אני לא יודע", "זה מעבר לבינתנו", "אנחנו לא יכולים לעשות פעולות..."

מגאווה והתפארות עברנו לענווה ושפלות חיובית.

מעין קורס מזורז שה' העביר את העולם כולו, על בשרנו. בכדי שאולי נפנים דבר או שנים ונחשב מסלול מחדש.


הרב אבירם ביטון - Rabbi Aviram Biton

©2020 by Rabbi Biton - The Jewish Experience CT

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram